Commentary for Genesis 21:4

וי"י פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד כו' וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים וכו' ואברהם בן מאת שנה כו' ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים כו' ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה וכו'. הנה יראה לרמוז בכתובים אלו על תוכן ענינינו בר"ה ואשר ע"י השופר ממתקים כל הגבורות ונכללים בהחסדים וידוע אשר אברהם הוא מדת חסד ויצחק הוא מדת גבורה ויש לרמוז בתפלתינו בר"ה ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור שיש לפרש שתעקוד מדת גבורה ומסטין בכבל יאסר ויתכללו הגבורות בהחסדים ומפני זה אנו תוקעין מאה קולות למנין העשר ספירות שכל אחת כלולה מעשרה. וזהו אמרו וה' פקד את שרה ביאורו שהש"י פקד וצוה אותנו שנתקע בשופר כי שר"ה נוטריקון "שופר "ראש "השנה כאשר אמר יום תרועה יהי' לכם ויעש ה' לשרה כאשר דבר פי' עשי' הוא לשון תיקון כאשר דבר רומז שכאשר מתעוררין הדינין מתתקנים ומתמתקין ע"י שופר ראש השנה שדבר הוא קשות (כמו דבר אדוני הארץ אתנו קשות) ותהר רומז שע"י השופר הם באים לבחי' הרת עולם וכנסין מן המקטריגים כעובר זה המכוסה בבטן אמו ותלד שרה לאברהם פי' שהתולדה משופר ר"ה היא מדת אברהם שהיא מדת החסד בן לזקניו רומז שיורדין השפעות טובות לישראל ובני חיי ומזוני מי"ג תיקוני דיקנא עלאה למועד אשר דבר אתו אלהים פי' למועד הזה שהוא ר"ה אשר דבר אלקים וצוה לתקוע שגם מדת אלקים מסמכת שישובו ישראל בתשובה ויתהפכו הגבורו' לחסדים וימל אברהם את יצחק רומז שמדת אברהם בטלה את מדת יצחק (ולשון וימל לשון וקטפת מלילות שנקראים כן מפני שאדם מוללן ושוחקן בין אצבעותיו) בן שמונת ימים רומז לשמונה ספירות ממלכות עד החכמה שכולן נמתקו ויורד לתוכן מוח החכמה עלאה ואברהם בן מאת שנה רומז שמדת הרחמים מתעורר ע"י המאה קולות שעולין אל העשר ספירות שכל אחת כלולה מהעשר ("שנה גימטריא ספירה) בהולד לו את יצחק רומז שעי"ז נולד שמחה וחדוה בעולמות (ל' ויפול אברהם על פניו ויצחק).

וימל וגו' כאשר צוה וגו', שאמר לו ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר (י"ז י"ב) ורז"ל דרשו מלת אתו, אתו ולא אתה, מכאן שאין האשה מצוה למול את בנה (קידושין כ"ט):

כאשר צוה. בע״פ הלכות מילה כדאיתא ברכות ד״ה והמצוה זו משנה. כן היה לא״א כמה הלכות כמו דוקא ביום ולא בתחלת ליל שמיני: